טובת החולים לעומת שיקולים כלכליים

מהן חובותיהם החוקיות של הרופאים בישראל, מדוע חשוב לשמור על האוטונומיה שלהם, מי מתערב בשיקול דעתם המקצועי, ומה קובע בית-המשפט כאשר חובת הרופא/ה מתנגשת עם שיקולים אחרים?

הרישיון הניתן לעסוק ברפואה, הסכמים, חוקים, פסקי דין ותקנות שונות קובעים את החובות הכלליות של הרופא בישראל. כדי לעמוד בחובותיו המקצועיות והחוקיות ובעיקר כדי לשמור על בריאות המטופלים - על הרופא המטפל מוטל להגיע לאבחנה רפואית מדוייקת ככל הניתן, להחליט על הטיפול הנדרש, וכן להשגיח כי טיפול זה יינתן למטופליו (הדין בישראל מטיל על הרופא את האחריות הישירה לכך, עם עילה לאחריות שילוחית למוסד הרפואי המעסיק אותו). דוגמא טובה הממחישה את הנושא וכיצד הוא מפורש על ידי המערכת המשפטית ניתן למצוא בפסיקת בית המשפט השלום במקרה ת"א 5472-05. פסיקה זו מדגישה את חובות אלו ונותנת דוגמאות נוספות מפסקי דין שונים, סביב הנושא.

יכולת תפקודו של הרופא תלויה באוטונומיה המקצועית שלו בקבלת החלטות ביחס לאופי הטיפול, סיכוייו והשלכותיו, ללא משוא פנים, שיקולי מערכת, שיקולים כלכליים או מסחריים.

לצערנו, לאורך השנים אנו נתקלים במקרים בהם הרצון להקטין את ההוצאות במערכת הבריאות מביא לפגיעה ברמת הטיפול הרפואי הניתן למטופלים. על פי כל דין, השיקול הראשוני שצריך לעמוד לפני כל החלטה במקרה בה יש התנגשות בין ההחלטה המקצועית של הרופא לבין שיקוליו הכלכליים של המוסד המעסיק אותו הוא לשמור על רמת הטיפול הרפואי ולא לפגוע בחולה. בין אם המדובר בקופות-החולים, בתי-החולים, חברות הביטוח או אף הרגולטורים - יש להיזהר מכך ששיקולים מנהליים יובילו להחלטות רפואיות שגויות.

אחד התחומים בהן התנגשויות אלו מתרחשות יותר מבתחומים אחרים הוא החלטה על סוג הטיפול. בכל דיון על החלפת תרופות שלא מסיבות רפואיות (בדגש על חולים במחלות כרוניות בהן זהו אתגר משמעותי ליצור יציבות ואיזון במצב המטופל) חשוב להתמקד בעקרון הרצף הטיפולי בהיבט שמירה על יציבות מצבו של החולה והחלטת הרופא כפקטור קובע. כל דיון בהיבט הכלכלי בלבד עלול לחטוא לעיקר שהוא הטיפול הרפואי, ואסור ששיקול תקציבי יהיה זה שיכריע בעת מתן טיפול תרופתי.

בנוסף, חשוב להקפיד ולתת מידע מלא ומדויק למטופל על התרופות שהוא מקבל ועל החלופות הקיימות. באם קיימות מספר חלופות לטיפול, חובה להבהיר למטופל על קיומן, גם אם המבטח החליט לספק רק אחת (או חלק) מהחלופות, שכן קיימים מקרים פרטניים שמטופל יעדיף חלופה שונה מזו הנבחרת על ידי "המבטח" בין משיקולים של נוחות לקיחת התרופות או שיקולים אחרים, לרבות כלכליים/מסחריים.

גם בכתבה "הנאמנות הכפולה של הרופאים" (דה מרקר, 01/2011) התייחס בית-משפט לנושא זה, וקבע כי: "יש לוודא ששיקולים מינהליים הנובעים מרצון שלא לשאת בהוצאות, לא ישפיעו על שיקולים רפואיים. קופות החולים ובתי החולים צריכים לדעת כי יישאו באחריות במקום שבו שיקולים מינהליים יביאו להחלטות רפואיות שגויות". אף שברור כי עולם הרפואה פועל במסגרת אילוצים תקציביים, אסור ששיקולים תקציביים ישמשו בערבובייה עם שיפוטו המקצועי של הרופא: "על הרופא ללכת עם האמת המקצועית שלו. אם בדיקת MRI, למשל, היא המתאימה לחולה - עליו להמליץ עליה. ...ההחלטה תהיה חשופה לביקורת משפטית, אם יתגלה שאי ביצוע הבדיקה הזיקה לחולה".

שורה תחתונה: החולים זכאים לדעת מהי התרופה המומלצת לטיפול ומהי הבדיקה המתאימה למצב הרפואי, וכי אל לרופא המטפל "לזהם" המלצה זו בשיקולים כלכליים. רופא שינהג כך עשוי למצוא עצמו חב בדין המשמעתי האישי, והמוסד שבו הוא מועסק - בדיני הנזיקין.

מתמודדים עם מקרה דומה? פנו אלינו. האגודה לזכויות החולה מספקת מידע, וסיוע ללא תשלום.  

חשוב לדעת ש... ˂

כתושבי המדינה, אתם זכאים לזכויות בסיסיות במערכת הבריאות הישראלית. חשוב שתכירו אותם. ריכזו את עיקרי הזכויות בדף אחד. הורידו אותו כאן, ושמרו לעת הצורך. זו הזכות שלכם – לבריאות.